מחשבון יחסי רווחיות

הסבר מקיף על יחסי הרווחיות

בדרך כלל נהוג להשתמש ברווח הנקי אחרי מס כמדד העקרי לבחינת הריווחיות של החברה. אולם מדד זה עשוי להטעות במיוחד כאשר עורכים ניתוח השוואתי בין מספר חברות, או בין שנים שונות באותה חברה. זאת הן בגלל שינויים תכופים בשיעורי המס המוטלים על החברה והן בגלל סעיפי הכנסות והוצאות חד פעמיים המעוותים את תמונת המגמה האמיתית בריווחיות לאורך השנים.

כך לדוגמא, חברה שהרווחים התפעוליים שלה נמצאים במגמת ירידה, יכולה לממש לקראת סוף השנה נכסים כמו מגרשים, בנינים או מכונות ולהציג עלייה ברווחים במקום ירידה. בצורה דומה ניתן להגדיל אן להקטין את ההפרשות למיסים בהתאם לשינויים שחלו בחוקיי המס , או בגין ההתחשבנות עם שלטונות המס בגין שנים קודמות.

משום כך, רצוי להשתמש בניתוחים השוואתיים ברווח התפעולי לפני מס, ולא ברווח הנקי אחרי מס, ובכך לנטרל את השינויים בסעיפי ההפרשה למיסים ובסעיפי ההכנסות וההוצאות החד פעמיים.

רווח גולמי שולי (Gross Profit Margin)

יחס זה מודד את הרווח שנשאר לאחר תשלום עלויות ישירות ולעיתים גם העמסת עלויות עקיפות של היצור ו/או קנית סחורה. רווח גולמי שולי גבוה מצביע על כך שהחברה קונה או מייצרת בעלויות נמוכות יחסית למחיר המכירה. בדרך כלל, רווח גולמי שולי של 30% ומעלה נחשב בריא בתעשיות רבות.

חישוב: ((הכנסות – עלות סחורה הנמכרת) ÷ הכנסות) * 100

רווח תפעולי שולי (Operating Profit Margin)

זוהי המדידה המרכזית לניתוח רווחיות, משום שהיא מנטרלת את השפעות הכנסות / הוצאות חד פעמיות והוצאות מימון ומסים, ומציגה רק את היכולת של החברה לייצר רווח מפעילויותיה העסקיות השוטפות. זהו יחס העדיף להשוואה בין שנים שונות וחברות שונות ומודד אם העסק יעיל תפעולית.

חישוב: (רווח תפעולי ÷ הכנסות) × 100

בדרך כלל רווח תפעולי שולי של 15-20% נחשב טוב ובריא. שולי רווח נמוך מ-10% מצביע על תחרות חזקה או על חוסר יעילות בניהול העלויות. ככל ששולי הרווח קטנים יותר, רמת הסיכון של הרווח גדולה יותר, וכל עלייה חריגה ובלתי צפויה או ירידה במחיר המכירה של המוצר, עלולים לגרום להפסדים ולהפך. ככל ששולי הרווח גבוהים, החברה תוכל לספוג תנודות חדות יותר במרכיבי העלות של המכירה מבלי להסתכן בהפסדים.

טווחים כלליים

חשוב מאוד – המספר לא אומר כלום בלי הקשר לענף:

ענפים עם מרווח נמוך באופן מבני:

• קמעונאות ולוגיסטיקה: 2%–5%
• בנייה וקבלנות: 3%–7%
• מזון ומסעדות: 3%–9%

ענפים עם מרווח בינוני:

• ייצור: 8%–14%
• שירותים מקצועיים: 10%–18%

ענפים עם מרווח גבוה באופן מבני:

• תוכנה: 20%–35%
• תרופות וביוטק: 20%–40%
• מותגי יוקרה: 25%+

שלושה כללי אצבע מעשיים

השוואה לענף – מרווח של 6% בקמעונאות הוא מצוין; אותו מרווח בתוכנה הוא אזהרה.

מגמה חשובה יותר מנקודה – מרווח של 12% שיורד שלוש שנים ברציפות מדאיג יותר ממרווח של 9% שעולה.

שים לב לפחת – בענפים הוניים כבדים (נדל"ן, ייצור כבד) הרווח התפעולי לפני פחת (EBIT vs EBITDA margin) יכול לספר סיפור שונה מאוד.

רווח נקי שולי (Net Profit Margin)

זהו הרווח הסופי אחרי כל ההוצאות, כולל הוצאות מימון ומסים. רווח תפעולי נקי שולי נמוך בדרך כלל מרווח תפעולי שולי, משום שהוא כולל וכבר אחרי כל ההוצאות. עם זאת, רצוי להשתמש בו בזהירות כשמשווים את הריווחיות בין שנים או חברות בעלות מבנים פיננסיים שונים.

ככל ששולי הרווח קטנים יותר, רמת הסיכון של הרווח גדולה יותר, וכל עליה חריגה ובלתי צפויה באחד ממרכיבי העלות, או ירידה במחיר המכירה של המוצר, עלולים לגרום להפסדים.

ולהיפך, ככל ששולי הרווח גבוהים, החברה תוכל לספוג תנודות חדות יותר במרכיבי העלות שלה, או ירידה במחירי המכירה, מבלי להסתכן בהפסדים.

תשואה תפעולית על נכסים (ROOA – Return on Operating Assets)

יחס זה משלב בין רווח תפעולי שולי ליעילות שימוש בנכסים, ומספק תמונה של ביצועי הפעילות הבסיסית, ללא השפעות פיננסיות או מיסוי. כדי למנוע עיוותים הנובעים מהכנסות או הוצאות חד פעמיות, יחס זה לוקח במונה את הרווח הנקי מפעילות (לפני הכנסות והוצאות אחרות) ומוסיף לו את הוצאות המימון לאחר ניקוי המס.

חישוב: (רווח תפעולי ÷ סך הכל נכסים) × 100

תשואה על נכסים (ROA – Return on Total Assets)

יחס זה מודד כמה רווח החברה מייצרת מכל שקל של נכסים שיש לה. יחס זה נותן ביטוי של יעילות השימוש בנכסים של החברה.

זהו היחס שבין הרווח הנקי לפני הוצאות מימון לבין סך הכל נכסים של החברה (סך כל המאזן). היחס מודד אם הנכסים עובדים ומניבים ערך. ככל שהיחס הזה גבוהה יותר, יעילות השימוש בנכסים של החברה גבוהה יותר, דהיינו החברה מצליחה להפיק מכל ההון שהושקע בה יחס גבוהה יותר ולכן יעילות התפעול של ההון גבוהה יותר ולהפך.

ככל שהיחס נמוך יותר יעילות השימוש בנכסים נמוכה יותר.

חישוב: (רווח נקי ÷ סה"כ נכסים) × 100

תשואה של 10% ומעלה נחשבת טובה. תשואה נמוכה מ-5% מצביעה על כך שהחברה אינה משתמשת בנכסים שלה בצורה אופטימלית.

טווחים כלליים

ענפי לחלוטין – כמו תמיד

ענפים עם ROA נמוך באופן מבני – כי הם דורשים הון רב:

• בנקים וביטוח: 0.5%–2% (זה נורמלי לחלוטין)
• נדל"ן ותשתיות: 1%–4%
• ייצור כבד: 3%–6%

ענפים עם ROA גבוה — כי הם קלי נכסים:

• תוכנה: 10%–25%
• שירותים מקצועיים: 8%–18%
• מותגים חזקים (צריכה): 8%–15%

הקשר בין ROA לשני המדדים הקודמים

שלושת המדדים שפירטנו עליהם מתחברים לתמונה אחת:

DSCR – האם העסק מייצר מספיק תזרים לכסות חובות?

Operating Margin – האם העסק יעיל תפעולית?

ROA – האם הנכסים עובדים ומניבים ערך?

עסק שנראה טוב על שלושתם יחד הוא עסק איתן באמת. חולשה באחד מהם תמיד שווה בדיקה.

תשואה על הון עצמי (ROE – Return on Equity)

זהו יחס קריטי לבעלי מניות, משום שהוא מודד כמה רווח החברה יוצרת מכל שקל של הון עצמי שהשקיעו בה. תשואה גבוהה משמעותה שהחברה יוצרת ערך משמעותי עבור המשקיעים. התשואה על ההון העצמי מתקבלת על ידי חלוקת הרווח הנקי בהון העצמי הממוצע (לתחילת שנה מול סוף שנה). היחס מצביע אם ההון העצמי עובד טוב.

חישוב: (רווח נקי ÷ הון עצמי ממוצע) * 100

תשואה של 20% ומעלה נחשבת מעולה. תשואה של 15-20% נחשבת סבירה ורצויה.

טווחים כלליים

חישוב זה מיוחס לענף של העסק לחלוטין. היחס לא אומר כלום בלי הקשר לענף.

ROE נמוך באופן מבני:

• בנקים ותשתיות: 8%–12%
• נדל"ן: 6%–12%
• ייצור כבד: 10%–15%

ROE גבוה באופן מבני:

• תוכנה:  20%–40%
• מותגים חזקים: 20%–35%
• שירותים פיננסיים: 15%–25%

אזהרה חשובה – ROE גבוה מדי

ROE גבוה מאוד (מעל 40%) לא תמיד סימן טוב. הוא יכול להעיד על:

• מינוף חוב גבוה מדי – ההון העצמי קטן כי החברה מימנה את עצמה בעיקר בחוב, מה שמנפח את ה-ROE באופן מלאכותי
• בעיית הון עצמי שלילי – מצב קיצוני שבו ה-ROE נראה גבוה אך החברה בעצם חסרת בסיס

חיבור לתמונה הכוללת

כעת יש לנו ארבעה מדדים שמצטרפים לאבחון פיננסי שלם:

עסק שנראה בריא על כל ארבעת המדדים יחד – זה עסק שאפשר לסמוך עליו.